סיפורי צדקה בווילנה: משה מונטפיורי
מנהגים של יהודי ליטא
"עשה משפט יתום ואלמנה ואהב גר לתת לו לחם ושמלה" כתוב בספר דברים. כידוע ההלכה היהודית מעודדת את הצדקה ואת התמיכה לזולתו באופן מיוחד. המסורת הנפלאה הזאת הייתה נפוצה מאוד בקהילות היהודיות של ליטא. ברצוננו להביא פה כמה סיפורי הצדקה מחיי היהודים בווילנה במאה ה-19.
ביקורו של משה מונטפיורי בווילנה
במרץ 1846 הגיע לסנט פטרבורג מאנגליה מוזס (משה) מונטיפיורי, ברונט, שריף לונדון לשעבר, נציגם היהודים בכל העולם, נדבן גדול שפעל למען זכויותיהם של היהודים המדוכאים. זמן קצר לפני כן הוא הצליח להציל את יהודי דמשק מהוצאה להורג ולהסיר מהם את האישום של רצח פולחני, וכעת הוא הגיע לרוסיה, דואג מגורלם של אחיו היהודים. בסנט פטרסבורג התקבל מונטפיורי בכבוד רב. הוא נפגש עם כמה שרים ובאופן אישי עם ניקולאס הראשון הצאר הרוסי והעניק לו את איגרת ההמלצה ממלכת בריטניה ויקטוריה. לאחר פגישה זו הציע הצאר למונטפיורי לבקר במחוזות רוסיה המעריבים המאוכלסים ביהודים ולאחר מכן להגיש לו את הערותיו והצעותיו. בדרכו חזרה ללונדון ביקר מונטפיורי בווילנה, בוורשה ובעיירות קטנות (שטעטלאך), ובכל מקום התקבל בהתלהבות רבה. היהודים כינו אותו "שליח האל"; רבנים והאנשים המכובדים ביותר יצאו לפגוש אותו; דיוקנאות של מונטפיורי ואשתו הודפסו בכמויות אדירות, שהיו אז – במשך עשרות שנים – בבתים יהודיים רבים.
יהדות ותמיכה בעניים
בווילנה קיבל מונטפיורי מאות תושבי העיר היהודים שהגיעו אליו מכל רחבי העיר ודיברו על חייהם הקשים ועל צרותיהם. מונטפיורי הגיב אליהם באהדה עמוקה, השתתף בצערם, הבטיח להשתמש בכל כוחו כדי לשפר את מצבם. במהלך כמה ימים חילק מונטפיורי סכומי כסף אדירים לעניים.
המושל הכללי והרשות המקומית הראו גם הם את הכבוד הגדול לאורח מאנגליה החשוב. מונטפיורי ואשתו ביקרו בארמון המושל. סר מוזס לבוש במדי השריף האנגלי האדום ומקושט זהב, וליידי יהודית חובשת כובע עם בנוצות יען. היה קשה לזהות בהם את הזוג האדוק והצנוע, שהתפללו פה יום קודם בבית הכנסת הגדול של וילנה.
מהיומן של משה מונטפיורי
ברגע שהגיע מונטפיורי המפורסם לווילנה, הוא הלך לבית הכנסת הגדול הישן. כבר היה מאוחר בערב ואף אחד לא היה בבית הכנסת מלבד איצלה השמש. מונטפיורי סקר את בית הכנסת והפנה את תשומת ליבו לחלונות הדקורטיביים עליהם צוירו שמיים כחולים, שטופים בשמש, וגן עננים מוזהבים. " מי צייר את החלונות האלה?" שאל מונטפיורי. "מי צייר?" ענה איצלה כרגיל בשאלה. "כמובן, יהודי." "נעשה היטב," אמר מונטפיורי. "עוד איך!" ענה איצלה. "הרי זאת מצווה.". "הרבה כסף, כנראה, החלונות האלה עלו" אמר מונטפיורי. "וואו!" אמר איצלה. "הלוואי היה לנו לשנינו אפילו חצי מהסכום זה!" מונטפיורי חייך ונתן לאיצלה מטבע כסף, אותו השמש מיד הכניס לקופת צדקה "לנרות לבית הכנסת".
שנה לאחר מכן מלונדון הגיעה העברת כסף על שם איצלה. במכתב כתב משה מונטפיורי: "נודע לי כי ציור חלונות בית הכנסת עלה שמונה עשרה לירות (חי!). אני שולח את הסכום הזה לאיצלה השמש ואני מוותר על החצי שלי לטובתו. לאחר שקיבל איצלה סכום כה עצום, דבר ראשון רכש לו בד לתכריכים ושילם עבור מקום בבית הקברות. שאר הכסף הוא חילק לשמשים של בתי כנסת אחרים.
סר מוזס מונטפיורי הלך לעולמו בשנת 1885 בגיל מאה ואחת. באותה גיל נפטר בווילנה השמש של בית הכנסת הגדול איצלה…
עוד שנים רבות בבתי יהודי וילנה היו על קירות תמונות של משה מונטפיורי, אותם היו מקבלים תמורת הצדקה והתרומה לזולתו…