פנים רבות של עיר וילנה
וילנה מושכת ברב-תרבותיות שלה
לווילנה, בירת רפובליקת ליטא, יש היסטוריה ארוכה ודי מורכבת. וילנה היא העיר הרב-גונית הן מבחינת העדות האתניות, הן מבחינת הדתות והן מבחינת התרבויות השונות. משך היסטוריה של 700 שנים חיו בה בני עמים רבים כולל ליטאים, יהודים, פולנים, רוסים, בלארוסים, גרמנים, טטרים, קראים ואחרים. בווילנה אנחנו מוצאים בתי תפילה של קתולים, רוסים אורתודוקסים, יהודים, לותרנים, מוסלמים, אוניאטים ו אדוקי האמונה הישנה הפרבוסלאבית. היסטוריה של וילנה אפשר ללמוד על פי שמות הרחובות של עדות אתניות שהתגוררו ברובעים שונים של העיר. אנו עומדים לספר על חיי תושבי וילנה, על תרבותם, על המנהגים והסיפורים שלהם, ועל גורלם של האוכלוסייה הווילנאית.
רגעים הסיורים
אנו ממשיחים את הסיורים הוירטואליים בווילנה. היום אני רוצה להראות ולספר על בית הנשיא ועל החשיבות של המקום הזה בהיסטיריה ליטאית וגם יהודית מקומית. חוץ מהסיפורים זה גם מקום מזמין מאוד לבקר , להצתלם ולהתרשם. יש בווילנה הרבה בניינים בסיגנון הנאו–קלאסי, והפינה הזאת היא אחת מהם.
תולדות עיר וילנה
וילנה נוסדה בשנת 1323 על ידי הדוכס הגדול של ליטא גדימינאס והפכה להיות הבירה החדשה שלו. במאה ה-15, בתור הזהב שלה, ליטא הייתה המדינה הגדולה ביותר על פי השטח באירופה. בשנת 1569 ליטא התאחדה עם פולניה למדינה אחת, ממלכת פולין-ליטא, מדינה ענקית שהתקיימה 226 שנים. כתוצאה של חלוקות המדינה הזאת ליטא כולה נופלת לידיים של אימפריה רוסית. וילנה הופכת לעיר הראשית של גוברנייה (פלך) של רוסיה. המצב הזה נמשך עד המהפכה הבולשביקית ברוסיה ב-1917. בשנת 1918 וילנה הוכרזה ברית רפובליקת ליטא העצמאית. אבל ב-1920 פולין כבשה וילנה ובמשך כ-20 שנה העיר ומחוזה היו חלק של מדינת פולין.
ב-1939 בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מזרח אירופה מחולקת שאזורי האינטרסים של שתי המעצמות: גרמניה וברית המועצות. אך לליטא הייתה תוצאה חיובית כביכול: מחזירים וילנה לליטא והיא שוב בירת רפובליקת ליטא. אבל מהרה צבא אדום כובשת את ליטא וביולי 1940 ברית המועצות מספחת אותה והופחת לרפובליקה סובייטית שלה. וילנה הייתה בין הערים הראשונות שנכבשה על ידי גרמניה הנאצית במהלך מלחמת בזק נגד ברית המועצות. שלוש שנים הייתה וילנה כמו כן כל ליטא תחת הכיבוש הנאצי הגרמני. ב-13 ביולי 1944 שוחררה וילנה על ידי הצבא סובייטי ושוב ליטא נהית רפובליקה סובייטית לארבעים ושש שנים. במרץ 1990 בעקבות פרסטרויקה ליטא הראשונה שנפרדת מברית המועצות ומכריזה על עצמאותה. היום וילנה היא בירת מדינה דמוקרטית, השייכת לקהילייה המערבית, חברת איחוד אירופאי ונאט"ו.
וילנה הליטאית
בתחילת המאה ה-14 הדוכס הגדול של ליטא גדימינאס העביר את המושב שלו מעיירה קטנה טרקאי למקום בו נמצאת היום עיר וילנה. מיקום הבירה החדשה היה נוח יותר מכמה סיבות. אלף, היא על שפת הנהר שמשמש כדרכי תקשורת, תחבורה ומסחר ולא על האגם עליו הייתה הבירה הקודמת. בית, הטירה נבנתה על הגבעה הגבוהה ליד הנהר וגימל, הנהר נריוס (אחרת וילייה) יוצרים באותו המקום מין אי, כך שלא היה צורך לחפור חפיר ההגנה המלאכותי סביב הטירה. הדוכס גדימינאס היה שליט חכם ושאף לא רק להרחיב את המדינה שלו אלא גם לפתח אותה כלכלית. הוא שולח איגרת הזמנה לסוחרים ובעלי מלאכה באירופה שיגיעו לליטא, שיתגוררו בה ושיפתחו את העסקים שלהם.
כך במאות 14-15 מגיעים לליטא ענשי עסקים של עז. גרמנים, פולנים, צ'כים, הונגרים וגם יהודים. כל אחד יכול היה לפתח את העסקים שלו, לבנות דיור ובתי תפילה משלו. השליטים הליטאים דאז היו די סובלניים. הליטאים הם עובדי האלילים האחרונים באירופה. ליטא הייתה מבצר הפגניות החזק ביותר שהחזיק מעמד עד סוף המאה ה-14. במקום של מרכז וילנה העכשווי היה אז מקדש פגאני ומסביב חורשת עצי אלון הקדושים לפגאנים הבלטים. הליטאים מקבלים את הנצרות בשנת 1387 ואז במקום של המקדש בונים מעץ את הכנסייה הראשונה בווילנה. לימים האיה הופכת לקתדראלה הראשית של ליטא, אותה אנחנו רואים גם היום. לינק. הליטאים קיבלו את דת נצרות קתולית בהשפעה של פולין אליה בהמשך המאות הבאות היו קשורים בהיסטוריה המשותפת.
תהליך הפולוניזציה היה חזק במיוחד בווילנה וסביבתה וזה הוביל לירידת האוכלוסייה הליטאית בעיר. ערב מלחמת העולם הראשונה היו בווילנה פחות מ-3% ליטאים אתניים. אחרי המלחמה השנייה השלטון הסובייטי יזם את תהליך הליטואניזציה והיום מתוך 550.000 תושבים יש בווילנה כ-65% ליטאים. במחצית השנייה של המאה ה-20 וילנה הפכה למרכז חיי העם הליטאי האמיתי.
וילנה הפולנית
מאז איחוד פולין וליטא למדינה אחת וילנה הייתה עיר חשובה להתפתחות תרבות וחינוך פולני, ובכלל לחיזוק הרוח הפולנית הלאומית. בשנת 1579 נפתחה בווילנה אוניברסיטה על שם מלך פולין סטפאן באטורי שהייתה לא רק מוסד ההשכלה הגבוהה היחיד באזור אלא גם לימים הפכה למוקד המאבק נגד כיבוש רוסי, עבור עצמאות פולין, עבור הזהות הלאומית של הפולנים. לאוניברסיטה של וילנה היה תפקיד מרכזי בזמן המרד הפולני-ליטאי נגד רוסיה. ובאמת השלטון הרוסי סגרו את האוניברסיטה ב-1831. באותה האוניברסיטה למדו ולימדו פעילי תרבות ומדע הפולנים הידועים. בין הבוגרים היו אדם מיצקביץ', המשורר והסופר הפולני הלאומי, יוליוש סלובצקי, הסופר והמחזאי הפולני, צ'סלב מילוש, משורר פולני, חתן פרס נובל לספרות של 1980, יוהאן פטר פרנק, רופה גרמני, ממייסדי בריאות ציבורי והיגיינה.
יש בווילנה אתר היסטורי חשוב מאוד לקתולים הן לפולנים והן לליטאים שמושך גם את התיירים מכל העולם. זאת קפלה שנמצאת מעל אחד השערים של חומת וילנה העתיקה שהפכה להיות אתר צליינות קתולית הודות לאיקונה של מדונה שחורה "אם הרחמים". בווילנה גדל יוזף פילסודסקי, מנהיג פולין במאבק של העם שלו עבור העצמאות במאה ה-20. פילסודסקי מת ב-1935 וקבור בקרקוב אבל הלב שלו לפי צוואתו קבור בווילנה ליד קבר אימו. הרבה מקומות בווילנה קשורים למשורר הלאומי הפולני אדם מיצקביץ': אוניברסיטה, בתים בהם הוא גר, בית הסוהר בו היה כלאו בשל היצירות שלו אנטי רוסיות, אנדרטה לכבודו יחד עם טבליות המסמלות את היצירות הספרות שלו. בפואמה המפורסמת שלו "פן טדיאוש" שתורגמה גם לעברית הוא מהלל את ליטא, ארץ הולדתו.
וילנה היהודית
היהודים הראשונים מתיישבים בווילנה עוד במאה ה-14 אבל הקהילה היהודית בעצם נוצרה במחצית השנייה של המאה ה-15. שיא האוכלוסייה היהודית בווילנה היה ערב מלחמת העולם הראשונה – מעל 100 אלף איש. וילנה הופכת למרכז דתי, תרבותי, וחינוכי יהודי במאות 18-20 ורוכשת שם כבוד "ירושלים ד'ליטא" קודם כל הודות להיותו של ר' אליהו בן שלמה זלמן, המכונה "הגאון מווילנה". הנקודה המרכזית בטיולים יהודיים של חברת "ירוליטא" היא בית הגאון מווילנה, האנדרטה לכבודו ולידם אתר ה"שולהויף" – חצר בתי כנסת בעיר העתיקה. המקום היה מרכזה החיים יהודיים בעיר עד מלחמת העולם השנייה. באותה התקופה פעלו בווילנה 135 בתי כנסת ובתי מדרש, ישיבת רמיילס המפורסמת. במאה ה-19 וילנה הופכת גם למרכז ההשכלה היהודית. עוד מתחילת המאה ה-19 מתיישב כאן בית הדפוס המפורסם "אלמנה ואחים ראם" שמוציא לאור תלמוד בבלי אותו אנחנו מכירים בשם ש"ס וילנה. עוד בשנת 1847 נפתח בווילנה בית המדרש לרבנים הראשון באימפריה הרוסית.
בו למדו ולימדו די הרבה אנשים ידועים כמו למשל רבי ישראל סלנטר ויהודה לייב גורדון, המשורר העברי הגדול. משנת 1914 פעלה בווילנה יחד עם מוסדות החינוך אחרים גימנסיה "תרבות" המפורסמת. וילנה ידועה גם כבירת שפת יידיש. רוב בתי ספר במאה ה-20 היו ב"ממה לושן" היהודי כמו כן העיתונים וכתבי עט הידיים. וילנה הייתה גם מוקד התנועות הפוליטיות: ה"בונד" הסוציאליסטי ומפלגת "מזרחי" של רב ריינס. חיי תרבות יהודיים בווילנה היו תוססים מאוד. בעיר פעלו 4 תיאטראות יהודיים, הייתה תזמורת יהודית של מוזיקה קלאסית, פעל מכון המוזיקה היהודי שהיה מפיק אופרות של ורדי, רוסיני ואחרים בשפת יידיש. בשנת 1925 הוקם בווילנה מכון ייווא, (המכון המדעי היהודי) שעסק במחקר ספרות יידיש, פולקלור, שירים, דיאלקטים ועוד, היום הוא נמצא בניו יורק. אחרי המלחמה השנייה, בתקופה הסובייטית חיים יהודיים בווילנה נפסקו ל-45 שנים. אחרי הכרזת העצמאות של ליטא נוצרה מחדש הקהילה היהודית של ווילנה אמנם קטנה אך די פעילה. גם פועל המוזיאון הממשלתי היהודי של ליטא יחד עם מרכז סובלנות.
וילנה הרוסית
הרוסים התיישבו בווילנה עוד מהתקופה כשהליטאים עוד היו פגאנים. אשתו של בן מייסד העיר הדוכס הגדול אלגירדאס הייתה הנסיכה מרוסיה שכבר הייתה נוצרייה. היא הביאה את כל החצר שלה לווילנה בנתה לעצמה קפלה נוצרית שלימים הפכה לכנסיה רוסית אורתודוקסית גדולה. כנסייה אחרת בשם פיאטניצקאיה הראשונה בווילנה שנבנתה מעבן חשובה להיסטוריה ולתרבות הרוסית כולה. בה הצאר פטר הגדול הטביל את משרתו הניבאל שהיה ממוצא האתיופי לימים הפך לאיש אצולה עליונה הרוסית והנין שלו נהיה המשורר הגדול הרוסי אלכסנדר פושקין.
לאחר חלוקות ברית פולין-ליטא שהתרחשו בסוף מאה 18 ליטא הופכת לפרובינציה (פלך) של אימפריה רוסית ווילנה לעיר הראשית. מאז נציג הצאר הרוסי, גנראל-גוברנאטור (המושל הכללי) מתיישב בארמון הבישוף לשעבר שנמצא במרכז העיר. הארמון נהיה למקום חשוב להרבה אירועי היסטוריה של העיר עליהם אנחנו מספרים משך טיולי מורשת של חברת ירוליטא. בין השנים 1917-1795 וילנה תופסת מקום רב חשיבות בחיי כל האזור המערבי של האימפריה. כאן יושבים הנהלה וניהול של מחוז החינוך המנהל את כל מוסדות החינוך באזור ענק המכסה מחוזות של ליטא, בלארוס ואוקראינה של היום. פעילי תרבות רבים היו קשורים לווילנה, ביניהם המצביא הרוסי מיכאיל קוטוזוב, שניצח את נפוליאון, הסופר פיודור דוסטוייבסקי, המשוררים אחמטובה ויוסיף ברודסקי, השחקנים ורה קומיסרז'בסקאיה ווסילי קצ'לוב, הציירים מסטיסלב דובוז'ינסקי ואיוון טרוטנב. האחרון הצטיין בפעילותו החינוכית באוניברסיטת וילנה בתור מנהל בית הספר לציור שפעל כאן בשנים 1912-1866. בית הספר שלו היה העריסה היצירתית של אמנים מפורסמים רבים בעתיד, ביניהם חיים סוטין, בוריס שץ, נחום אהרונסון, פנחס קרמן, ז'אק ליפשיץ, שרגה צרפין, מיכאל קיקוין, עמנואל מנה-קץ ואחרים.
וילנה עיר קוסמופוליטית
בווילנה חיו עוד כמה וכמה בני עדות אחרות. צריך להזכיר קודם כל את הבלארוסים מכיוון שהם הינם גם היורשים הישירים של הדוכסות הגדולה של ליטא. וילנה הייתה עיר חשובה מאוד לגיבוש האומה הבלארוסית. כאן בווילנה פרנציסק סקורינה, פילוסוף-הומניסט, סופר ומו"ל הוציא לאור את הספר הראשון בשפה בלארוסית. בתקופה בין שתי מלחמות העולם הייתה וילנה מרכז התנועה הלאומית הבלארוסית. היו במקום גימנסיה בלארוסית, מוזיאון בלארוסי, פעלו הרבה מוסדות בלארוסיים אחרים, יצאו לאור כמה עיתונים וכתבי עט בשפה בלארוסית.
כמו בירושלים האמיתית יש בעיר העתיקה של ירושלים ד'ליטא "מושבה גרמנית". באמת פה עוד במאה ה-14 התיישבו סוחרים ובעלי מלאכה הגרמניים. ברחוב בשם רחוב הגרמנים במאה 15 גר אולריך הוזיוס, איש אצולה גרמני שהיה ראש עיר וילנה באמצע המאה ה-16. באותו רחוב הגרמנים נמצאת כנסייה לותרנית הפעילה יחד עם עוד אחת אוונגלית-רפורמית גם היום.
לווילנה יש גם היסטוריה צרפתית, כמובן הקשורה להיותו של נפוליאון בעיר בתחילת הקיץ של 1812. סיפורים ביקורו הקיסר הצרפתי בווילנה אנחנו מספרים ליד ארמון הנשיא של היום, בעיר העתיקה בה נמצא היום מכון התרבות הצרפתית וגם ליד כנסיית אנא הקדושה. יש בווילנה גם רובע-תעום של מונפרנאס שבפריס.
אי אפשר שלא להזכיר את הטטרים בווילנה. אזור שלם ליד הנהר נריס היה בזמנו הפרבר הטטרי. יש סמטת המסגד אף על פי שהמסגד הווילנאי נשרף עוד בזמן המלחמה. ישבית הקברות המוסלמי וקיימת הקהילה הטטרית של ליטא.
יש בווילנה כנסה הקראית שנבנתה בשנת תרע"ב. זה אומר שחיו בווילנה גם בני העדה הקראית. המרכז הגדול שלהם בעצם נמצא בעיירת נופש טרקאי הושכן לא רחוק מווילנה. שם עדיין גרים הקראים ויש שם גם המוזיאון הקראי של ליטא וכמובן זה הנושא הבלתי נפרד של טיולי המורשת של חברת ירוליטא.
את ההיסטוריה העשירה של עיר וילנה אפשר ללמוד על פי שמות הרחובות שלה. עיריית וילנה יזמה וביצעה דבר יפה ומכובד: שמות הרחובות על פי העדות שאי פעם אכלסו את וילנה לכתוב גם בשפה שלהן. וילנה ממשיכה את מסורת הסובלנות שלה גם במאה ה-21.